'וילט' מאת שרלוט ברונטה

Villette, מאת שרלוט ברונטה.


אין זה פלא שלוסי סנואו היא גיבורה מדוכדכת, מפוחדת ופסימית ולא רק בשל נסיבות חייה הטראגיות - שהרי היא יציר דמיונה של שרלוט ברונטה מיד לאחר שזו איבדה את אחיותיה אן ואמילי. מפוחדת? לעיתים מול חבריה. בפעמים אחרות היא מגלה אומץ והעזה. למשל כשיצאה לחופשה קצרה בלונדון כשלא ברור לאן יפנו חייה ובעודה כמעט חסרת כל. זו היתה דרך מעניינת לקבלת החלטות. לוסי זה עתה איבדה את מקום עבודתה. צעירה בת 18 ללא משפחה או חברים ועם סכום כסף מאד מוגבל היתה צריכה להחליט לאן מועדות פניה. במקום לשבת ולהתבשל בתוך הבעיה שעמדה בפניה היא בחרה לצאת לעיר הגדולה למספר ימי חופש. שם, לאחר לילה של דיכדוך וחרדה מעגמומיות האפשרויות העומדות בפניה, היא התעוררה בבוקר והתחילה לטייל בעיר כתיירת. פתחה עצמה לחיים ולעולם. במקרה ראתה בדרך משפחה עם אומנת צרפתיה ואימצה את הרעיון. למחרת עלתה על אוניה ליבשת ובאופן ספונטני הגיע לוילט, עיר ששמעה עליה מאחת מנוסעות האוניה. בוילט התחילה לעבוד כמטפלת לילדים ולאחר מכן כמורה.



לה-וילט , צרפת כיום



היה קצת פנטסטי מידי ומעגלי לגלות את המשפחה שאיתה בילתה כשהיתה ילדה דווקא בוילט, או לגלות שלוסי נוסעת באוניה דווקא עם ג'נברה שהיא קרובת משפחה של פולי, אותה פגשה בילדותה ואותה תפגוש בהמשך בוילט. יותר מידי צירופי מיקרים.

לוסי כמספרת אינה מגלה את כל מה שהיא יודעת או שומרת על אמינות. היא משמיטה פרטים חשובים במהלך העלילה ומסרבת לספר על נסיבות חייה לפני ואחרי סיפור העלילה.

התחושה של הדיכוי העמוק בו לוסי מצוייה קשה. היא נאלצת להסתיר את קשריה עם חברים מועטים שיש לה, את המכתבים של דר' ג'ון בגזע העץ. הדיכוי נובע בחלקו ממעמדה החברתי כאישה בודדה וענייה. לכן כנראה היא מאנישה רגשות ומגלה עולם פנימי עשיר מאד.

הסוף אינו comedic כמו שהתרגלנו בספרות האנגלית או happy ending מצד אחד שכן לוסי אינה מתקדמת עם אהובה הראשון שכן מגיעה אישה אחרת שמתאימה יותר לתפקיד האישה בתקופה - היא יפה וילדותית ומתקיימת רק ביחס לגבר שלה. לוסי אינה מתקדמת גם עם אהובה השני - איתו האהבה מתפתחת מחברות עמוקה - אולם מהרמזים 'אלו היו שלוש השנים היפות בחיי. אולי זה ייראה לקורא כפרדוקס...' - כך מתייחסת לוסי לשנים בהן פול עימנואל מנהל את החווה בהודו המערבית, ומסיפור הסערה שמביאה את שברי האוניות אל חופי צרפת - אנו מבינים שגם האהבה בין לוסי למר' פול לא תתממש מעבר למכתבים שהחליפו בעת העדרותו.



הסוף כן משמח מבחינת ההגשמה העצמית של לוסי - היא מקימה בית ספר (בעזרת הבסיס שהשאיר לה מר' פול) ופנימיה ומתפתחת לעמדה עצמאית.

סיפור פמיניסטי של המאה ה-19 שכן הגיבורה מגיעה לעמדה עצמאית אבל במחיר אישי גבוה.